רשות המיסים ובנק לאומי למשכנתאות נאבקים על קדימותם כנושים של חייב משותף.
ראש לשכת ההוצל"פ בירושלים, הרשם, נמרוד פלקס, הכריע שהבנק קודם לרשות המיסים.
עד כאן נראה כי מדובר במלחמת טיטאנים, מאבק שאין בו עניין של ממש לאזרח הקטן, שממילא מוצא עצמו לעולם בעמדת החייב,
זה שהתאגידים העצומים מתקוטטים ביניהם למי הזכות לפשוט את עורו.
אלא שמבט בוחן בהחלטת הרשם ונימוקיה מגלה תמונה מרתקת ומכעיסה.
פקודת המיסים קובעת כי החוב לרשות המיסים (חוב בגין מס שבח שלא שולם) הוא שיעבוד הקודם לחוב לבנק.
בדרך כלל די בהוראת חוק ברורה כל כך להכריע מחלוקת פשוטה מסוג זה, אלא שהרשם חשב אחרת והעניק את הקדימות דווקא לבנק.
את החלטתו זו סמך הרשם על שני נימוקים מוזרים במיוחד.
הנימוק הראשון אומר כי הבנק אינו מחויב לברר אם החברה הקבלנית סילקה את חובות מס השבח שלה.
הטענה היא כי אין להטיל על הבנק חובה מעין זו מאחר ובירור החוב וסילוקו יעכב את רכישת הנכס מהקבלן באפן שיפגע אנושות בשוק הנדל"ן.
נו שויין.
הבנק המסכן ודל האמצעים לא יכול לעמוד בנטל בירור השאלה הפשוטה אם שולם מס שבח אם לאו.
בסדר.
הנימוק השני צורם עוד יותר,תמוה מכל בחינה ומחריד במשמעויותיו.
לטענת הרשם, העדפת המס על פני החוב לבנק היא פגיעה חמורה בזכות לקניין המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
הרשם נזעק להגן על קניינו של הבנק מאחר ומדובר על זכות המוגנת על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
איך, למה ומדוע מצא לנכון הרשם להחיל את חוק היסוד הנ"ל על בנק? לאהרון ברק הפתרונים.
זוהי הסלמה נוספת במגמה לפיה ניתן להחיל את חוקי היסוד, שנועדו במקור להגן על זכויותיו של הפרט, על תאגידים מסחריים.
עד כה נהגו להחיל על תאגידים רק את חוק יסוד חופש העיסוק, דבר בעייתי בפני עצמו, אך מאחר וחוק יסוד חופש העיסוק הינו חוק שהוא בעל זיקה מסחרית לכאורה,
אפשר היה בנסיבות מסוימות להחיל אותו בעזרת להטוטנות לשונית גם על חברות מסחריות, בעיקר בעימותים ביניהן.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו להבדיל, אינו מאפשר כלל ועיקר את הפרשנות מרחיקת הלכת שייחס לו הרשם.
לא ניתן לייחס את הזכויות וההגנות שהוא מעניק לתאגיד.
סעיף 3 לחוק אוסר את הפגיעה בקניין.
הסעיף קובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם".
ייחוס ההגנה שמעניק סעיף זה לתאגיד מסחרי הוא מעשה שאינו מתיישב עם ההגיון המקובל, ואין לו אחיזה בלשון החוק או בתכליתו.
בנק, לידיעתך כבוד הרשם, אינו אדם.
זכויותיו, חובותיו ויתר הדברים הנוגעים לקיומו של בנק מוסדרים במספר דינים.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו כלול בדינים אלו, בוודאי לא כמגן על זכויותיו של הבנק.
אין שום דרך לקרוא את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בדרך שמתיישבת עם החלטתו של הרשם לפיה מוגנת בו זכות הקניין של הבנק.
חוק זה נועד להגן על כבודו וחירותו (וכן, גם על קניינו) של הפרט, האדם הקטן שהבנק ורשות המיסים מתחרות ביניהן למי הזכות לפשוט את עורו.
איך אמר מנחם בגין ז"ל: "יש שופטים בירושלים".
