מליונים של אנשים מקיימים את עיקר ההתקשרות האנושית שלהם בעולם וירטואלי, בו היחסים מלאכותיים ומסנוורים, מה זה "אינה יכולה ואל לה"? מה הרלוונטיות של זה? האדם הממוצע פחות או יותר מהסוג שאנחנו מדברים עליו, בטח אפשר לתת לו אפיונים, אבל אני לא חושב שזה כזה משנה, מבלה לפחות שעה-שעתיים ליד מחשב, כלומר ליד האינטרנט. מיילים, צ'אטים, טוקבקים, מייספייסים, טורים קטנים, בלוגים, בלוג-וידיאו, סמסים וכן הלאה. לדעתי כבר היום, עיקר ההתקשרות החברתית שלי, וחלק גדול מאוד מההתקשרות המקצועית שלי, בחשבון נקי של זמן וכמות מידע, עוברת על האינטרנט. ואני יחסית מתון לעומת אחרים שאני רואה סביבי.
למה זה מביא?
אנשים מתקשרים עם האינטלקט של האדם שמולם לפני שהם מתקשרים עם המראה שלו, עם שפת גופו, עם הקול שלו, הטונציה שמשמשת אותו. הנפקא מינה של אופן התקשרות כזה הוא ייתור של הביולוגיה בתוך תהליכי החיברות. המשיכה העזה שכן או לא תיווצר ביני לבינך, או לפחות מוטיבציה לכן או לא משיכה, שהיא כבר לפחות חצי עבודה, אין לה שום תלות בעיניים שלי, במבנה הגוף שלי, בריח שלי, בהבעה שלי. לביולוגיה שלנו יש הרבה הרבה נסיון, אולי בערך מליונתלפים שנות אבולוציה, באבחנה בבני זוג נכונים, בפרטנרים נכונים לעסקים, לחיים חברתיים, לשותפים ללימודים ואחרים. ניטרול החלקים הלא-מודעים שאחראיים על ההישרדות של המין האנושי ברמה הכי בסיסית , מה תפקידים שלהם בתהליך ההתקשרות האנושית, היא בטח לא דבר טוב.
אגב, מעניין שבמקרים אחדים הקשר מצליח לתפוס, מתחזק, מתפתח; במקרים אחרים הוא מתפוגג אחרי זמן קצר, כמו במרבית הפעמים של התקשרות פרונטלית. גם לפני מאה שנה אנשים היו מתקשרים באופן וירטואלי לפני שנפגשו אישית. מכתבים, טלפונים, טלגרמות, זה לא הדבר החדש. החדש הוא האינטנסיביות, היעילות, הסינכרוניות, ריבוי האפשרויות. כמו יתרת הבעיות שהקיום הקפיטליסטי מציע לנפש האנושית (תרבות הצריכה, הניצול, המותגים, העבדות המושתקת, נראטיבים לצריכה המונית בהוליווד) הענין בסופו של דבר מתנקז לריבוי האפשרויות, שמותיר לי יותר מדי זמן למחשבה, יותר מדי מקום לבררנות, והרבה יותר מדי מקום לרקום לעצמי פנטזיות על השלמות שחיי יגיעו אליה אם רק יהיה לי זה,
וזה,
וזה,
וזה,
וזה,
ואני רוצה כזה,
ולמה להוא יש כזה,
ואיזה כזה חדש
יפה
ראיתי אתמול,
וזה,
וזה.
*הצטרפו למאבק המורים*
