בפרקליטות הצבאית החליטו להעמיד לדין חיילים שהצטלמו עם עצורים פלסטינים, אברג'יל-סטייל.
על פניו מגמה מבורכת שנועדה לעקור מהשורש התנהגויות פסולות שפשטו בצבא, אלא שמניעי הפרקליטות לפעלתנות הנ"ל הם לכל הפחות
תמוהים. בהתייחסות למעצרים האחרונים שנעשו בצה"ל התבטא התובע הצבאי כאילו יש להתחשב בהחלטת המעצר ב"מצור המוסרי" בו נמצאת ישראל: "חומרתם המעשים נבחנת בהקשר בה אנחנו חיים". המשמעות של הדברים היא שדעת הקהל [העולמית!] היא סיבה למעצר.
זו תוצאה בלתי נתפסת מבחינת מדינת ישראל - שחומרתן של עבירות תיקבע לפי דעת הקהל העולמית.
זה אולי המקום להזכיר את חילופי הדברים ביני לבין דידוס בהקשר לביקורת על ישראל, שם גיליתי את דעתי לגבי ההתמודדות העלובה
של ישראלים עם הביקורת המוטחת במדינתם ובמיוחד בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני. לתפיסתי צריך להתמודד עם ביקורת בצורה עניינית
ולא להתרכז בתקיפת המבקר כטקטיקה בלעדיה אין.
תקיפת המבקר היא כאמור סוג של טקטיקה קיצונית, ואולם הקיצוניות המצויה בקוטב השני של מנעד התגובות - ביטול עצמי לריצוי
המבקרים, גרועה בעיני עוד יותר, וזה בדיוק מה שעושה הפרקליטות הצבאית.
בצבא שמתיימר להיות המוסרי בעולם" צריכות להיות הוראות האוסרות במפורש התנהגויות דוגמת זו של עדן אברג'יל, וחיילים העוברים
על הוראות אלו צריכים להיענש בהתאם לדין הצבאי, ואולם במידה ואין הוראות כאלו בנמצא, לא יעלה על הדעת לשפוט חיילים בגלל שיקולי
תדמית בלבד.
מדובר בעניין עקרוני ממדרגה ראשונה, היום אלו הצילומים ומחר עניין אחר ואין מניעה שהביקורת תגלוש גם לתחום המבצעי ואז מה?
האשמה היא כמובן בצבא. אין ואקום בשום תחום, גם לא בזה הנורמטיבי, ומה שמוזנח על ידי צה"ל ממולא בתוכן על ידי גורמים חיצוניים שמטבע הדברים אינם תמיד אוהדי ישראל. זה לא אומר שצריך לקבוע את פעולות צה"ל באמצעות SMS ברחבי אירופה.
על הפרקליטות להתעשת ולפעול לצמצום הנזק שגרמה - ויפה שעה אחת קודם.
בשולי הדברים אומר כי די עצוב בעיני שצה"ל צריך את דעת הקהל העולמית בשביל להבין שתופעות כגון מקרה אברג'יל הן פסולות.
עדיף היה שקביעת הנורמות בצבא תבוא מתוכו ולא בתגובה לביקורת חיצונית, אבל זה כבר נושא אחר.
