תאמינו לי, אם היה לי כובע טוב הייתי אוכל אותו בתיאבון, זוכרים את הביקורת על המונדיאל ועל הכדורגל של הנבחרות? ובכן, בא שלב רבע הגמר של המונדיאל הזה ונתן לנו הצגות כדורגל ודרמות שאני לא זוכר כאלה כבר שנים.
איזה משחקים, איזה תהפוכות, אילו ריגושים וכמה דרמות. מאז שאני אוהד כדורגל וחובב מונדיאלים אני לא זוכר כזה שלב של רבע גמר, פשוט להתמוגג ולהינות מהדבר הכי טוב שיש בספורט העולמי. אני אנסה לעבור על המשחקים ולתת את ההגיגים שלי לגבי כל אחד מהם:
ברזיל הולנד- המשחק הראשון ברבע הגמר היה בכיוון של החטא ועונשו. החטא הוא של דונגה והעונש של ברזיל כולה. דונגה שיחק עם חלוץ אמיתי אחד, לואיס פביאנו, הכדורגל שלו היה הגנתי ולא יצירתי. הוא לא זימן שחקנים יצירתיים והתקפיים כמו רונאלדיניו, פאטו ואדריאנו, את העונש על הכדורגל השבלוני והאנטי ברזילאי הזה קיבלנו כולנו וכמובן שברזיל היא הסובלת העיקרית. כמה חבל שלא ראינו מברזיל שום דבר מרגש באמת. באה נבחרת הולנדית עם שחקן מוביל אחד (לא רובן כפי שכולם חושבים אלא דווקא סניידר הוא המשמעותי) והראתה שאם לוחצים קצת על ברזיל אז סיר הלחץ הזה מבעבע במהירות ומשפיע על כולם. הברזילאים נראו פשוט בפאניקה במחצית השנייה ולא היה מושיע בדמות איזה מישהו שיצליח להרגיע את השחקנים ולתקוף בחדות. מדהים היה לראות איזו אנמיות הפגינו הברזילאים כשצריך היה ללחוץ ותקוף בחמת זעם מול הולנד. ההפתעה הזו סידרה להולנד כרטיס איכותי מאוד לרבע הגמר וכעת נשאר לראות מה יעשה השילוב הזה של סניידר, רובן ואלי סוף כל סוף נקבל גם את ואן פרסי כמו שהוא צריך להיראות. אם זה יקרה אז אורגוואי חייבת להיערך בהתאם.
אורוגוואי גאנה- המשחק אולי הכי גדול של הטורניר או של הטורנירים האחרונים ואני לא מגזים. למה המשחק הכי גדול? לא היתה לו רמה גבוהה, לא היתה לו איכות יוצאת דופן אבל היה לו כל מה שאנחנו אוהבים בכדורגל של נבחרות ובטורנירים של גביע העולם, היתה בו נשמה בגודל של עולם שלם או של יבשת שלמה. המשחק היה אחד הדרמות המטורפות שנראו לאחרונה, אחרי תיקו 1 בסוף 120 דקות זוכה גאנה בפנדל בשנייה האחרונה של המשחק, סוארז מציל שער על ידי נגיעה בכדור בידו, הוא מורחק באדום וגאנה עומדת מרחק של פנדל אחד מהיסטוריה כפולה, לראשונה היא עולה לחצי הגמר אי פעם במונדיאל, ולראשונה נבחרת אפריקאית מתקרבת לחצי הגמר במונדיאל. פנדל אחד זה מה שחסר להם, מהצד השני סוארז מתוח, כמעט ממרר בבכי, תופס את הראש ובקושי מצליח להסתכל מרוב מתח. גאנה בשנייה הזו הראתה למה עדיין אין אפריקאיות בשלבים הגבוהים באמת- הם פשוט דומים מדי לישראל. כמה נאיביות ואיזו בעיטת פנדל גרועה ששולחת את גאנה לדו קרב פנדלים עם אורגוואי שתוך רגע השתנתה ממצב של אבל לאופוריה מדהימה. כמובן שאורוגוואי זוכה בפנדלים וגאנה עם כל המחמאות והאהדה שולחת את ג'ון פנטסיל שלנו למרר בבכי כל הדרך לחדר ההלבשה. איזה מהפך וכמה אמוציות בשניות בודדות של משחק. ההתרגשות כאן היא גדולה יותר כי יודעים שמאחורי כל נבחרת ושחקן יש אומה שלמה שעוברת מצבים של מאניה דיפרסיה וזה מה שהופך את העיניין להיות מלהיב כל כך.
גרמניה ארגנטינה- וואו, וואו, וואו, וואו, ווואו, וואו. אני ממש צריך לבדוק אם ברזיל באמת הודחה מהמונדיאל או שהיא רק התבלבלה עם החולצות של הנבחרת הגרמנית. משהו לא ברור לי. תגידו, אתם בטוחים שזו גרמניה???? האם אלו ששחקו בלבן הם באמת שחקני נבחרת גרמניה? אולי הברזילאים עשו קטע ולבשו חולצות של הגרמנים רק כדי לעבוד עלינו? ...מדהים, גרמניה כמו שמעולם לא ראינו. אולי אחד המשחקים הכי טובים בשנים האחרונות במונדיאלים, משחק שנזכור גם עוד 20 שנה ויותר. מסי היה אמור להיות הסיפור של המשחק הזה ואולי של המונדיאל כולו, אבל אז בא הכוכב הכי גדול של הטורניר-יואכים לב. סופר מאמן לסופר קבוצה. איך שגרמניה נראתה היה פשוט מדהים, שוונשטייגר נראה כמו שמסי היה צריך להיראות, קלוזה הופך לגדול החלוצים במונדיאלים, פודולסקי נראה פתאום חד, כל הקונצרט הגרמני החל לעבוד בתיזמון מושלם. מדהים לראות את הפנים של גרמניה האחרת, הקאנצלרית ביציע והנבחרת בדשא נראים כאילו באו מכוכב אחר. איזו שימחה, איזה מהירות ואיזו התקפיות. מסכנה ארגנטינה שקיבלה את כל האמת בפרצוף. גרמניה היא כנראה הסיפור של הטורניר הזה, גרמניה ששינתה פניה ונראית כמו שהעיר ברלין רוצה להיראות- פתוחה, שמחה, מקבלת מהגרים, לא רצינית מדי ובעיקר לא משעממת. איזה מהפך עצום. הסיפור מקבל משנה תוקף בעיקר מבחינתנו, מצד אחד אנחנו הרי מווים את ההיסטורי כל שנה ועדיין עם צלקות ממה שהעם הגרמני עשה לנו בעבר, מהצד השני - גרמניה היא אחת התומכות המובהקות שלנו היום בעולם, בוודאי באירופה. מרקל תומכת בישראל, הגרמנים כיום פתוחים מתמיד ונלחמים בעברם, גרמניה לא מקבלת את דבריו של אחמדינאג'ד ובניגוד למדינות כמו שוויץ היא יוצאת נגדו בפומבי. היא מספקת צוללות לצה"ל ופחות ביקורתית כלפינו. הכדורגל הגרמני נראה היום מעניין מתמיד ויש כאן שינוי גישה שגורם לישראלים רבים לתהות האם מותר, טיפ טיפה טיפונת , גם לעודד את הכדורגל המלהיב שאנחנו חוזים בו. 4:1 על אנגליה: 4:0 על ארגנטינה, 4:0 על אוסטרליה ועוד ניצחון על גאנה העקשנית הם לא דברים של מה בכך.
פאראגוואי ספרד- המשחק הכי פחות טוב ברבע הגמר אבל המשחק עם אחת הדקות הכי משוגעות שראיתי בכדורגל. פנדל לפאראגוואי שומחמץ ואז תוך התקפה אחת פנדל לספרד מהצד השני, הפנדל נכבש אך יש בעיטה חוזרת, הבעיטה החוזרת מוחמצת אך בריבאונד לבעיטה יש פנדל ברור על שחקן ספרדי שהפעם לא עובר עם שריקה של השופט. ממש דקה מטורפת של כדורגל. כאן ספרד עושה היסטוריה אך ממש לא משכנעת, היא נראית כמו נבחרת לא מחוברת וטורס לא נראה כמו מישהו שיכול להבקיע מול הגרמנים. פאראגוואי עשתה את שלה בעצם ההגעה לשלב הזה וכעת נשאר לראות אם ספרד אכן יכולה לעשות סוויץ' ולשחק כדורגל כמו שאנחנו מצפים ממנה. אני חושב שזה אפשרי, אינייסטה משתפר, וייה חד מתמיד, צ'אבי תמיד מסוכן ושאלת השאלות היא אם טורס יצליח הפעם להיות חד או שאולי זה הזמן למחליף רואי שיהיה אפקטיבי יותר ויתן לנו חצי גמר חלומי מול גרמניה. צריך לזכור שבגרמניה מולר לא משחק, ואולי החיסרון של החלוץ האימתני הזה יצליח להרגיע קצת את הספרדים ולתת לספרד איזשהו יתרון לקראת חצי הגמר ההיסטורי הזה, הדיוקן של הגמר של היור מלפני שנתיים.
הגיגים נוספים: אירופה עושה קאמבק ענק בטורניר ומראה לנו שמוקדם להספיד את הנבחרות מהיבשת הזו. שלוש מארבע בחצי הגמר הזה באות מאירופה, מה זה אומר? שהעומק של האירופאיות הוא פשוט מדהים. במונידאל שצרפת ממש גרועה ומשוסעת, איטליה קשישה מתמיד, ואנגליה נראית כמו אנגליה, עדיין באות נבחרות מאירופה שמתעלות ומראות שאירופה הקלאסית רחבה מאוד. ספרד נונת הופעת בכורה, גרמניה משנה פניה ונראית שוטפת מתמיד, והולנד מצליחה לא להיקלע לריבים הפנימיים שתמיד משסעים אותה. רק אורוואי נשארה ממה שהיה המונדיאל של דרום אמריקה. אין ספק אירופה עדיין בצמרת ובגדול.
דבר נוסף, המונדיאל הזה היה המונדיאל של השחקנים מדרג ב', כל הכוכבים נראים כמו צל של עצמם. טורס, רוני, רונאלדו, דרוגבה, כולם איכזבו בענק וממש לא הרשימו. גם מסי לא ממש התעלה לרמות שלו מברצלונה. מי שנותן מונדיאל גדול הוא מולר, פורלאן, סוארז, אוזיל ווייה. שחקנים טובים אבל לא סופרסטארים ברמות ענקיות. אולי זה עיניין של התמודדות עם לחץ או התמודדות עם עייפות, אולי פשוט קל יותר לתקוף כשלא יודעים עד כמה אתה טוב ופחות שומרים עליך, אולי פשוט מדובר על שחקנים צעירים שיהיו כוכבי העל של המחר ופשוט עוד לא הספקנו לגלות אותם.
